אחד מקהלי היעד העיקריים של האופניים החשמליות הוא בני נוער, וקל להבין למה: אופניים שכאלה מאפשרות לצעירים להגיע במהירות ובנוחות לבית הספר ולכל מקום אחר אליו הם רוצים להגיע, וזאת מבלי להזדקק לרישיון נהיגה וכמובן גם לא לאוטו של אבא או אמא.
מצד שני, ישנם גם המתריעים בפני ריבוי בני הנוער הרוכבים על אופניים בעלות מנוע, ובעיקר לנוכח התנהגות לא זהירה של הצעירים שהצטיידו בכלי רכב רב עוצמה זה.
על פי החוק ניתן לרכב על אופניים חשמליות החל מגיל 14, כשבני 16 ומעלה יכולים לרכב עליהם גם בכבישים. חל איסור, כך לשון החוק, לרכב על המדרכות, ואסור להרכיב חברים.
בפועל ניתן להיתקל לא מעט בילדים צעירים מגיל 14 רוכבים במהירות מסחררת על אופניים חשמליות ומסכנים הן את עצמם והן את סביבתם (ולמרבה הצער כבר אירעו לא מעט תאונות בהן היו מעורבים ילדים קטנים).
גם מי שהגיע לגיל שבו אפשר להתחיל לרכב על אופניים חשמליות באופן חוקי, ולכאורה מצויד בבגרות רבה יותר, לא תמיד מקפיד על חוקי התנועה: מבצעי אכיפה שונים של המשטרה מאתרים נערים רבים המתפרצים לכביש, רוכבים עם אוזניות ובעצם מנותקים מהסביבה, מוותרים על קסדה ולעיתים אף מדוושים בפראות על מדרכות ומסכנים הולכי רגל. בדרך כלל במקרים כאלה המשטרה פונה להוריהם של בני הנוער בתקווה כי אלה ישמרו על שלום ילדיהם, אולם לא כל ההורים אכן ממלאים את חובתם (בעיקר כלפי ילדיהם וגם כלפי החברה בכללותה) והתוצאה היא שהשילוב בין בני נוער לבין אופניים חשמליות הופך מזוהה עם חוסר אחריות וסכנה.
מי שמגיע לגיל 16-17 רוצה מן הסתם לזכות בעצמאות תחבורתית, ועל פניו אופניים חשמליות יכולות להוות פיתרון מושלם: זולות (יחסית לרכב ממונע אחר, בין אם מכונית ובין אם קטנוע), פחות מסוכן מאופנועים, פחות מזהם ממכוניות ובאופן כללי כלי תחבורה אמין, יעיל, זול ובריא.
יש לקוות כי כולנו כחברה נצליח לחנך את בני הנוער לעשות שימוש מושכל וזהיר באופניים החשמליות ולהוביל את המהפכה התחבורתית שכל העולם מחכה לה – לטובתם ולטובתנו.